כללי » בעלי-חיים » גידולי שדה ומטעים » טולגל » יזמויות

בראשית הדרך עיבדה דגניה את כל 3,000 הדונמים שנרכשו ממזרח לירדן, וכאשר התרחבה ההתיישבות בעמק נותרה עם משבצת קרקע בגודל של 1,500 דונם. סדר גודל קטן בהשוואה לכל קנה מידה ארצי. אולם נהנתה מיתרון יחסי אחר – היא לא היתה מוגבלת בכמויות המים. כך התפתחה שיטת השקיה בגרביטציה – בתלמים ובערוגות צרות ורחבות. יישור השטח והובלת המים בתעלות היו דומים ברמתם למקובל בקליפורניה. תנאי מזג האויר וכמויות המים הבלתי מוגבלות אפשרו חקלאות אינטנסיבית אקסלוסיבית ואת טיפוחם של גידולים כמו הבננה והאבוקדו.

קטיף אבוקדו - בנימין אילן - 1970

באיקלום האבוקדו התחיל מרדכי פקר וסיים בנימין אילן.

דגניה א' היתה שותפה גם באיקלום התמר. אותו תמר – אחד המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל – נכחד ונעלם במשך הדורות והובא מחדש לארץ בתחילת שנות השלושים.

דגניה היתה ידועה ברפת שלה. מרים ברץ היתה הרפתנית הראשונה. היא שכבשה את העבודה ברפת, השתלמה בהולנד ובשובה שקדה על טיפוח רפת מתקדמת. שנים ארוכות היתה הרפת ממלכתן של הנשים.

בסיומה של מלחמת העצמאות פקדה את הארץ תקופת הצנע שבה נזקקה המדינה לייצור מזון. דגניה נרתמה למאמץ זה בעידודה ובסיועה של הממשלה והחלה בהקמת ענפים:

נושאים אשכולות במטע הבננות - 1940	כבישת חציר - שנות ה-30

המשך לדף הבא »