גן מולה » גן המגינים » הטנק » פינת החי » ברוש המדינה » חצר ראשונים » המוזיאון
אום ג'וני » בית הקברות » בית גורדון » הארכיון

אום-ג'וני

בשנת 1909 קיבלה על עצמה קבוצת פועלים מן הגליל – "קבוצת הכיבוש", או כפי שנקראה, "קבוצת החורש" – לעבד באופן עצמאי חלק מאדמות חוות כנרת, אותו חלק שהיה מעבר לירדן – אדמת אום-ג'וני.

מקץ שנה החליפה אותה קבוצה אחרת, זו שנקראה "הקומונה החדרתית", אותה קבוצה שיסדה את דגניה.

במאה ה-5 לספה"נ ישב בכפר אגין (=כפר אגון, כפר גון), הוא הכפר הערבי הקטן אום-ג'וני (=אום ג'וניא), ר' תנחום בר חייא, ששמו מוזכר בתלמוד הירושלמי, בתלמוד הבבלי ובמדרשים.

מעשה "אום-ג'וני", על אף ממדיו הזעירים, נתן משמעות חדשה לתנועת הפועלים העברית ולהתפתחות ההתיישבות השיתופית בארץ.

לצד החושות שבמקום הוקם צריף עץ – אותו צריף שעתיד היה להפוך לסמלה של דגניה א'.

הכפר אום-ג'וני היה שייך למשפחה פרסית, משפחת אפנדים מג'יד-א-דין, שעיבדו את אדמתם בעזרת אריסים ושכירים ערבים. כעשרים משפחות גרו בכפר, שהיה בנוי בקצה המערבי של המישור. מתחתיו מדרון המשתפל לתוך עמק עמוק שבו זורם הירדן, והכפר עבודייה נמצא מדרום מערב, במרחק של 2 ק"מ.

ב-1911 הוסדרו העניינים המשפטיים של קרקעות אום-ג'וני, והבעלים קיבלו פיצויים ואדמה.

הגל באום ג'וני שהוקם בשנת 1940	הצריף באום ג'וני - תרע"א 1911

לוחות השיש עם כל שמות הקיבוצים	הגל באום ג'וני - כיום