כללי » יוסף בוסל » תנחום תנפילוב » יוסף ברץ » מרים ברץ » שרה מלכין » יצחק בן יעקב »
יעקב ברקוביץ' » א.ד. גורדון

תנחום תנפילוב נולד בתרמ"ח 1888 עלה ארצה בתרס"ח 1908 נפטר בי"ג באדר תשכ"ח13 במרס 1968

תנחום נולד בעיר רומני שברוסיה וקיבל חינוך מסורתי עממי. בעודו צעיר נאלץ לעבוד לפרנסת המשפחה ושימש כעוזר בבית מסחר בעיירה.
כשקמה בעירו אגודת "התחייה", שקדמה לתנועת "צעירי ציון", היה תנחום מראשוני המצטרפים. הוא עשה זאת בלהט ציוני מיוחד.
בראשית תרס"ח יצא עם שלושת חבריו בני עירו באניית צליינים לארץ. כבר באנייה החליטו על אורח חייהם: עבודת כפיים, חקלאות וחיי קומונה, וקראו לעצמם "הקומונה הרומנאית".
היו אז מספר קומונות בעולם, אולם תנחום וחבריו לא שמעו עליהן דבר.
ב-1908 הגיעו לפתח תקווה, כשתנחום עומד בראש הקומונה. הוא היה היחידי מבין החברים שנשאר נאמן לדרך זו בכל פרקי חייו: כפועל חקלאי בפתח תקווה וכעובד במשק הלאומי של הקרן הקיימת בחוות כנרת, שם התגבשה הקומונה.
מכנרת עברו לחדרה, ומאז נקראה הקבוצה "הקומונה החדרתית".
תנחום היה מהמתיישבים הראשונים באום ג'וני וממייסדי דגניה.
כבר בקומונה, בחצר כנרת, התגלה בתכונותיו המיוחדות, בתום לבו וביושרו. הוא, השתקן מכולם, היה למרכז החיים בקבוצה, ובעצם אישיותו שתל וחיזק את הרעות, את האהבה ואת ההבנה שבין איש לרעהו.
בשנת תר"ע נענו הוא וחבריו לקריאתו של ד"ר רופין (בשם המשרד הארץ ישראלי) לבוא ולקבל על אחריותם הקמת יישוב קבע בעמק הירדן המזרחי, על אדמת הלאום.
בתשרי תרע"א הגיעו תנחום ואנשי הקומונה החדרתית לאום ג'וני והניחו יסוד לקבוצה הראשונה בארץ - היא דגניה.
תנחום אהב את השדה והיה חקלאי בנשמתו. כל עבודה שעשה עשה בדייקנות ובשלמות מופתיות: פתיחת תלמים, זריעה, קציר או הפעלת מכונת הדיש.
גם לרקוד אהב, ועל תנחום הרקדן סופרו אגדות כמו על תנחום החקלאי. מעולם לא הצטרף לריקוד בראשיתו, אולם משנכנס רקד בסערה ובדבקות, לעתים עד אבדן החושים.
בשנים הראשונות של דגניה ניהל יוסף בוסל, האינטלקטואל שבחבורה, ויכוחים על סלילת דרכי הקבוצה, ורק בעזרת תנחום, שעמד לצדו בעקשנות, התקבלו הצעותיו.
תנחום, שהיה איש שדה, אהב לטייל בשדות דגניה והעמק כולו.
הוא האזין לסוד שיחם של עצים ושיחים, שמע את שדיברו אליו הירדן והכנרת וסיפר זאת בסיפוריו לקוראים הצעירים ב"דבר לילדים".
ואכן, דמותו הייתה שילוב מיוחד של איש שדה ופייטן. לא איש דברים היה, אך כשהשמיע את קולו היה לדבריו משקל מוסרי משכנע.
ב-1943, בימי מלחמת העולם, שכל את בנו בכורו מולה, שטבע בים התיכון יחד עם חבריו מהבריגדה בדרכם ממצרים למלטה. בדומיה נשאו הוא וחיה את אסונם וטיפלו במסירות רבה ב"גן מולה", שניטע לזכרו.
תנחום התמיד שנים רבות בעבודות השדה, ולאחר שפרש מעבודה זו עבד במחסן הכלים. המחסן הזה, שנקרא על שמו - "המחסן של תנחום", היה ערוך ומסודר למופת. הוא עסק שם בתיקונים של כלי עבודה ושל כלי בית והפך את המחסן למרכז בחיי דגניה.
תנחום ניכר בבגדיו הנקיים והמגוהצים. בחיוך ובהומור הקביל יום יום את פני הבאים. הילדים היו לאורחיו הקבועים, ולכל ילד הסביר פנים ונענה לבקשתו.
נפטר לאחר מחלה ממושכת. בן 80 היה במותו.
השאיר את חיה אשתו, את בנו תוליק ומשפחתו ואת בתו מלכה.
יהי זכרו ברוך.

המשך לדף הבא »